בשיח הכאוטי של המלחמה, הפוקוס לרוב נמצא בהרס הפיזי ובאבדות המוחשיות. עם זאת, מתחת לצלקות הגלויות מסתתרים הפצעים הפסיכולוגיים העמוקים שמלחמה גורמת ליחידים – חיילים ואזרחים כאחד. חרדה, מתח, טראומה והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). אילן הן רוחות הרפאים הרודפים את אלו שאכזריות המלחמה נגעה בהם. 

תסמינים של חרדה ומתח בזמן מלחמה

חרדה ומתח בזמן מלחמה מתבטאים בעירנות ופחד מתמשכים. אנשים עשויים לחוות דפיקות לב, הזעה, בריחת שתן, קפיאה במקום ורעד. המוח שלהם הופך לשדה קרב, עם מחשבות דוהרות ודאגות שיוצאות מכלל שליטה. השינה הופכת לבלתי אפשרית והלילה והמיטה נהיים לאויבים. קולות המלחמה – פיצוצים, ירי – מהדהדים בתודעתם, ברגעי דממה של היום והלילה. הריכוז במטלות החיים כמו עבודה או לימודים, מתנפץ עקב הדריכות והציפייה התמידית לסכנה.

טראומה של מלחמה

טראומה, בהקשר של מלחמה, היא הפגיעה הפסיכולוגית שנגרמה כתוצאה מראייה או חוויה של אירועים מפחידים ביותר. זוהי תמונת המצב הנפשית של חבר נופל, תחושת חוסר האונים בתוך הרס, או הכאב החריף של אובדן יקירים. קורבנות טראומה משחזרים לעתים קרובות את האירועים הללו באמצעות פלאשבקים וסיוטים, ויוצרים מציאות שבה המלחמה לעולם לא מסתיימת באמת. הגוף הוא המדיה דרכו מעבירה הנפש את חוויותיה ותסמיני מצוקה צצים : שלשולים, טיקים, הפרעות בקצב הלב, התעלפויות, סחרחורות, נמלול, אובדן תחושות בגוף ועוד.

פוסט טראומה: הצל המתמשך

פוסט טראומה או PTSD זה הצל הארוך שמטילה המלחמה, הרבה אחרי שהרובים השתתקו. היא מאופיינת בחרדה קשה, פלאשבקים ומצב ערנות מתמיד. אנשים עשויים להימנע מכל דבר שמזכיר להם את הטראומה ולהרגיש קהות רגשית, נתק מהסובבים אותם. חייהם הופכים להיות רדופים ע"י זיכרונות שאורבים בכל פינה, מוכנים לזנק החוצה ללא אזהרה מוקדמת. מצב זה עשוי ליצור התקפי זעם וכעס על הסובבים, הסתגרות ודעיכה, דיכאון, מצבי רוח מתחלפים , בצד תסמינים גופניים של כאבי ראש עזים, סחרחורות, שלשולים, עייפות רבה ועוד. מראות, קולות, תמונות שעשויים להזכיר ולו ברמז קל את האירועים שחוו, מעוררים חרדה רבה, עד שלעיתים אי אפשר לצאת מהבית.

ריפוי מפצעי המלחמה הפסיכולוגיים

ריפוי מהפצעים הפסיכולוגיים הללו הוא מסע – מסע שדורש אומץ, תמיכה והבנה.

הצעד הראשון הוא הכרה בכאב וקבלה שזה בסדר להיות לא בסדר. חשוב להכיר בכך שתסמינים אלו אינם סימני חולשה אלא תגובות לנסיבות יוצאות דופן.

פנייה לעזרה מקצועית היא בעלת חשיבות עליונה. מטפלים, במיוחד אלו המתמחים בטראומה, יכולים להדריך אנשים דרך טיפולים שונים כמו טיפול במודל מעש"ה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT),  EmotionAid, התמודדות עם סיוטי לילה, עיבוד מחדש של תנועת עיניים (EMDR), או טיפול קבוצתי.

ככל שאפשר כדאי מאוד לתרגל טכניקות של מיינדפולנס והרפיה. תרגילם להגדלת הנוכחות הפיזית העכשווית בעולם.  תרגולים של מדיטציה, יוגה, או אפילו תרגילי נשימה פשוטים יכולים לעזור בניהול חרדה ומתח, ולהביא תחושת רוגע למוח הסוער.

למי שזה מתאים, טוב לעסוק באמנות, מוזיקה וכתיבה יכולים לשמש מוצא לביטוי רגשות שעלולים להיות קשים מדי לביטוי מילולי. להמחיש מצבי קושי ולפרק אותם.

פעילות גופנית סדירה היא צריכה להיות תנאי בכל תהליך שיקומי. שעתיים וחצי של פעילות בשבוע הם חובה. הפעילות הגופנית מכניסה זרימה לגוף ומשחררת את מערכת העצבים הפרה- סימפתטית שנמצאת במצוקה. פעילות גופנית גם מתונה, יכולה להפחית באופן משמעותי תסמינים של חרדה ומתח, ומספקת יתרונות פיזיים ונפשיים כאחד.

ביסוס שגרה ועמה יצירת תחושת נורמטיביות יחד עם שמירה על הישגים שצברנו במשך החיים: משפחה, חברים, עבודה. שגרה קבועה של עבודה, חברים, פעילות גופנית, הקפדה על אכילה יכולה לספק יציבות ותחושת שליטה בעולם כאוטי. יציאה והשתחררות מהדימוי של פגוע, ניצול, רדוף, חרדתי ומעבר לחיים תקינים שבהם יש מקום לא רק לאירועים האכזריים אלא גם לזרימה חדשה, צמיחה והתחדשות.

למי שזה מתאים ולו גם לזמן קצר, יש חשיבות לחיבור עם אחרים שחלקו חוויות דומות. יכול להיות לזה ערך מקדם החלמה עמוק. קבוצות תמיכה של עמיתים מספקות תחושה של קהילה והבנה שיכולות להיות מרפאות להפליא.

התנדבות ועזרה לאחרים, כאשר זה אפשרי יש לכך ערך גדול באי התמקדות בעצמי הפגוע, והתחזקות מתוך הנתינה ואהבת האחר.

לסיכום, הצלקות הפסיכולוגיות של המלחמה הן עמוקות ומרחיקות לכת. ריפוי מפציעות אלו דורש זמן, סבלנות וגישה רב-גונית. זהו מסע של גילוי מחדש של שלווה בתוך הכאוס, מציאת תקווה בחושך, ותפירה הדרגתית של מארג הנפש. זוהי עדות לחוסן של הרוח האנושית, אפילו מול המצוקות הגדולות ביותר.