בפרבר שקט, טום ואמה, זוג באמצע שנות השלושים לחייהם, מתמודדים עם שיקום ובניה של הזוגיות שלהם לאחר שטום בגד באמה, התוודה על הבגידה, עזב את הבחורה איתה היה בקשר כעשרה חודשים.  החיים המשותפים תחת קורת גג אחת רוויים במתח שמתפרץ מעת לעת בבכי או צעקות. אמה, מורה בבית ספר, מתמודדת עם מערבולת של רגשות: כעס, השפלה, ובלבול רב. המחשבות לא עוזבות אותה. מצב הרוח שלה דומה לרכבת הרים שיצאה משליטה.  למרות מה שארע, ובעיקר בגלל שטום בא וסיפר את מה שעשה, חלק גדול ממנה אוהב אותו ומשתוקק לחזור לחיים שהם בנו יחד. טום, מעצב גרפי, סובל מאשמה ופחד לאבד את משפחתו, כולל שני ילדיהם הקטנים. 

כשהם מנסים לנווט בתקופה הסוערת הזו, הם פונים אליי לעזרה.  אני מעודדת תקשורת פתוחה וקובעת מספר כללים: בחדר הטיפולים, שום נושא אינו אסור. כי כל מה שנאמר בחדר הטיפולים נשאר כאן. אין איומים בפירוד או גירושין יותר. איום יביא להפסקת הטיפול. אין שיחות עם צדדים נוספים ואם יש צורך בשיחת פריקה היא תעשה מול חבר/ה שטום ואמה בוטחים בכוונותיו. 

הפגישות אינטנסיביות ואמוציונליות, כאשר גם טום וגם אמה פורקים אט אט את רגשותיהם ואת הגורמים שהובילו לשבר. במפגשים איתי הם פורקים לאט את שכבות מערכת היחסים שלהם, ומתייחסים לנושאים שהתעלמו מהם זמן רב ולפערים בתקשורת. הם מתחילים להכיר בחשיבות הכנות, הצרכים הדדיים ואלו השונים אחד אצל השני, הפגיעות והצורך לעבוד באופן פעיל על מערכת היחסים שלהם. 

אני מנחה אותם בשיחות קשות, ועוזרת להם להבין את נקודות המבט ורגשותיו זה של זו. אמה וטום לומדים להיפתח לגבי הפחדים, חוסר הביטחון והציפיות שלהם. 

במקביל, החיים החברתיים  והמשפחתיים שלהם נהיים קשים. החברים והמשפחה חלוקים בתמיכתם, כאשר חלקם נמנעים לחלוטין מבני הזוג, בעוד שאחרים בוחרים צד. הילדים, שחשים את המתח, מגיבים בדרכים שלהם: בתם הבכורה נהיית שקטה ומסוגרת, ובנם הקטן מתנהג באלימות בבית הספר.

בתוך כך, אמה נלחמת בקונפליקט הפנימי שלה האם בכלל לסלוח לטום או להמשיך הלאה בלעדיו. היא מתחבטת בשאלות של אמון, כנות, בושה, ביטחון והאם אהבתה יכולה להתגבר על הבגידה הזו. טום, מצדו, מתעמת עם הסיבות לבגידתו ודן עם עצמו האם הוא מוכן להתחייב לשינוי, ולהכיר בחלקו בהתמוטטות הקשר הזוגי. 

ככל שחולף הזמן, בני הזוג חווים עליות ומורדות. יש רגעים של פריצת דרך, שבהם הם מתחברים מחדש ונהנים מרגעים של אושר. יש ימים קשים רצופי נסיגות המזכירות את הדרך הארוכה שעוד לפניהם.

שיאו של הסיפור מגיע במהלך חופשה משפחתית, שנועדה להיות התחלה חדשה. עימות קשה מוביל לחילופי דברים מלב אל לב באומץ ויושר. אמה וטום חשפו הדדית בעזרת הכלים שלמדו, את פחדיהם ותקוותיהם העמוקים ביותר. הרגע הזה הופך לנקודת מפנה, שבה הם מבינים שאמנם הדרך לריפוי אינה ליניארית, אך המחויבות שלהם זה לזה שווה את המאבק. 

הם מתחילים לבנות מחדש את הקשר ביניהם. הם מבססים שגרות חדשות, כמו לילות דייטים שבועיים ומפגשי תקשורת פתוחים. התהליך איטי ולעתים קרובות מתעתע כואב, אבל שניהם מרגישים רצון להתגבר על המכשול הזה ביחד.

הסיפור של טום ואמה עדיין נשאר עם סוף "פתוח". הם אמנם לא פתרו את כל הבעיות שלהם במלואן, אך הם התקדמו משמעותית. הם למדו לתקשר טוב יותר, להבין את נקודות המבט אחד של השני, והחשוב מכל, הם התחילו לסלוח, להכיל ולחמול זה על זו ולבנות קשר אחר הבנוי על אמון ופתיחות. ללא ספק נדרש עוד זמן להחלמה אך נראה שהם לא יתקשו לעשות את הצעדים הללו בעצמם. 

המסע שלהם הוא לא רק על התגברות על בגידה, אלא על גילוי מחדש של עצמם ואחד את השני. זהו סיפור של חוסן, סליחה והטבע המורכב, אך היפה, של מערכות יחסים אנושיות. בסופו של דבר, אמה וטום כבר חזקים יותר, עם הערכה עמוקה יותר לנישואיהם ומחויבות מחודשת זה לזה. 

זו תמונת מצב של אמצע הדרך שיש בו תחושת אופטימיות זהירה, המשקפת את האופי המורכב והמתמשך של ריפוי זוגי לאחר בגידה.